פרוטוקולי תקשורת בין בקרים לוגיים מתוכנתים (PLC)

קיימים כמה פרוטוקולי תקשורת שונים, זו רק רשימה קצרה של אלה נפוצים יותר . הטבלה למטה מתארת את ההבדלים העיקריים ביניהם ואחריה תיאור קצר של כל אחד מהם.

image

CompoBus

יש שני מודי עבודה לפרוטוקול זה: מהירות גבוהה ומרחק גדול. בעת שימוש במוד של תקשורת במהירות גבוהה אתה יכול להשיג קצב העברת נתונים של 750 kbps, אבל רק עם הכבל שאורכו המקסימלי הוא של 100 מ’. בעוד שבמוד של תקשורת למרחקים גדולים אתה יכול להגיע לאורך הכבל של עד 500 מ’ אבל עם קצב העברת נתונים רק במהירויות של 93.75 kbps .
אומרון (Omron) הוא היצרן היחיד שתומך בפרוטוקול זה.

DeviceNet

זוהי רשת דיגיטלית המשמשת לתקשורת עם ההתקנים הפשוטים יותר. כיוון שהיא גם מספקת מתח יחד עם קווי התקשורת זה גורם להתקנה הרבה יותר מהירה. פרוטוקול זה מבוסס על טכנולוגית Controller Area Network) CAN) אשר נמצאת בשימוש גם בכלי רכב.
שניהם DeviceNet ו- Ethernet/IP משתמשים ב- Common Industrial Protocol) CIP) אשר מנוהל על ידי ODVA
https://www.odva.org/Technology-Standards/Common-Industrial-Protocol-CIP/Overview

Ethernet/IP

לא להתבלבל עם Transmission Control Protocol/Internet Protocol) TCP/IP) שזה מה שהתקנים כגון מחשבים משתמשים כדי להתחבר לאינטרנט.
Industrial Protocol) Ethernet/IP) משתמש בפרוטוקול ה- Ethernet כדי להתחבר להתקנים שונים. פרוטוקול זה דורש תכנות קצת מורכב וזה עשוי לדרוש עקומת למידה ארוכה יותר לעומת פרוטוקולים אחרים.

EtherCAT

פותח במקור על ידי Automation Beckhoff , EtherCAT היא טכנולוגיית זמן אמת של ה- Ethernet התעשייתי המתמקדת במחזורים קצרים (<= 100 מיקרו שניות). כל התקן קורא את הנתונים של המסגרת שלו ומכניס נתונים למסגרת תוך כדי הורדת הנתונים. המידע מסגרת הנתונים יכול להיות קטן כמו כמה סיביות עד לקילובייטים . אם הבקר מבקש מידע ממכשיר אחד בלבד, זרם הנתונים יהיה קצר יותר ומהיר יותר בהשוואה לאיסוף מידע מכל המכשירים.

RS - 232C

פרוטוקול זה נמצא בשימוש בדרך כלל במחשבים ישנים ושימש לחיבור מדפסות, סורקים, מקלדות, וכו’ בגלל אורך הכבל הגדול יחסית והגבלות תקשורת של התקן להתקן. עם הפיתוח של פרוטוקולי RS-422 ו-RS-232C , RS-485 לאט לאט הפך למיושן והוא עדיין בשימוש כדי לתמוך במערכות שכבר מותקנות . הגרסה ‘C’ מתייחסת לתיקון של פרוטוקול זה. ההבדל העיקרי בין התיקונים הוא המתח: ‘A’ היה 25 וולט; ‘B’ הוא 12 וולט ו- ‘C’ הוא 5 וולט. בשנת 1962, הגרסה ‘C’ הפכה לסטנדרט ואם גרסת הפרוטוקול לא מצוינת ומופיע רק RS-232 אז מניחים שזהו תיקון ‘C’.

RS-422

באמצעות שידור נתונים בצורה דיפרנציאלית, RS-422 היה מסוגל להעביר נתונים בקצבים גבוהים יותר ולמרחקים ארוכים יותר בהשוואה ל- RS-232C. התקדמות זו אפשרה גם לחבר עד 10 התקנים לאותו דוחף. פרוטוקול זה היה קצר והוחלף ב- RS-485.

RS-485

לאחר ההטמעה של RS-422, פרוטוקול RS-485 היה מסוגל להשיג רשת עם נקודות חיבור מרובות שבה כמה התקנים ודוחפים יכולים לתקשר אחד עם השני באותו הזמן. מכיוון שהפרוטוקול זה עדיין משתמש באותה טכנולוגיית בסיס כמו RS-422 , ניתן להשתמש בו כדי לשלוט על כמה התקנים שמחוברים בעזרת RS-422.